על החשיבה או איך לעבוד עם הכלי המופלא שנקרא המוח.
1) אתה אינך המחשבות שלך. אתה אינך המוח שלך !
אחד המפתחות החשובים ביותר לחופש הוא התרגול
של ההתבוננות ללא הזדהות וללא מעורבות רגשית במחשבות שלנו.
אנחנו נוטים להאמין למחשבות שלנו
מבלי שחקרנו את המקור או הסיבה למחשבה.
כאשר אנחנו מאמינים למחשבה, מיד מתלווה אל אותה
מחשבה גם הרגשה תואמת.לדוגמא – "אני לא מספיק..."
מרוויח, יפה, רזה, אמא טובה,מבריקה,וכו' וכו'. מיד את מתחילה להרגיש עצובה או אשמה או שפופה או כל קומבינציה של כל הנ"ל...
עם הזמן נולדות תובנות – אתה לומד להכיר את ה"תקליטיה" הפנימית שלך,וגם את השריטות שבה – את
האמונות ודפוסי המחשבה שחוזרים על עצמם,ואשר אתה הפנמת במהלך חייך.אותן אמונות למעשה מנהלות את חיינו כל זמן שאיננו חוקרים אותן – אנחנו פשוט חיים על-פיהן. לדוגמה – אם אדם הפנים בבית הוריו אמונה שאומרת: "שום דבר לא יצא ממך "...ואגב, זה לא צריך להיאמר מפורשות - המסרים עוברים בהמון צורות...
כל זמן שהוא לא טורח להקשיב לעצמו ולדיאלוג שמתחולל בקרבו, אולי הוא אפילו לא ידע שאותה אמונה חיה בו. אולי הוא לא יבין מדוע בכל פעם שהוא רוצה
או מנסה לצאת עם בחורה או להתקדם בעבודה הוא איכשהו מפשל.
אבל אם הוא יחקור מעט ויגלה מהו הקול הזה שלא מאמין בעצמו, מנין הוא בא...מהו הקול הזה שאומר לו – "אתה לא ראוי" לאהבה,הצלחה , שפע או לכל דבר אחר...
אז הוא יוכל להתחיל לבחור – האם אני מאמין בזה, מסכים לזה או לא. האם אני בוחר גם היום לתת כוח ותוקף לאותו קול.
כך גם כל גירוי חיצוני, שיוצר אצלנו מחשבה והרגשה,
"אף אחד לא יכול לפגוע בי (רגשית) אם אינני מאפשר לו
לעשות זאת." אדם אחר יכול להשמיץ או להקניט או לקרוא לי בשמות – כל זמן שאני יודע מי ומה אני, ואינני משתף פעולה איתו – מילותיו לא תגענה ולא תהיה להן השפעה עלי.
"הוא מרגיז אותי כל כך!" בעצם אני אומר שאדם אחר מקבל מידי את השליטה ברגשות שלי. האם ניתן לשלוט,יותר ויותר , ברגשות ובמצבי הרוח שלנו ?
ככל שאני מאמן את עצמי להתבונן,
ללא שיפוט וביקורת, וגם ללא הזדהות במחשבות שלי, כך אני יוצר מרחק בין הגירוי החיצוני או הפנימי לבין התגובה שלי. זהו אימון רב – ערך מאוד, והוא מאפשר לי להיות מעל להתניות של ההיסטוריה ושל הסביבה,
ולאט לאט להיות פחות ביקורתי ושופט, יותר חופשי באמת.
את האימון בזה אנחנו עושים ע"י הפניית תשומת הלב שלנו, במצבים ובזמנים שונים – למה קורה לנו ברגע;
מה "נשמע" ומתרחש בגופנו, ברגשותינו, במחשבתנו – זוהי
הגברת המודעות והערנות.
אנחנו מנסים ליצור מצב שבו נהיה יותר ויותר "בעלי הבית" בממלכתנו, במקום שהמחשב שלנו ישלוט בנו.
תרגילים מעולים לעניין הזה של יצירת "העד הנצחי":
א. לעצור ! תוך כדי פעולה, כל פעולה, כמו גם לפני ואחרי ארוע או פגישה או יום עבודה, ולשאול את עצמך-
מה קורה כרגע? לאן אני הולך ? למה ? איך אני מרגישה ?
איך היה עבורי הארוע הזה – מה אני מרגיש עכשיו לעומת
איך שהייתי לפני המפגש, הארוע או היום הזה...
לצאת מן המצב האוטומטי ולהתעורר, וכך להיות מסוגל
לבחור יותר !
ב.לכתוב כל מחשבה שעולה בראשך הקודח, וללא הפסקה כלומר מבלי להרים את העט מן הנייר, וזאת במשך 15
דקות כל יום, במשך 21 ימים.קצת לאוורר ולראות מעט
מה"תקליטים" שנמצאים שם בפנים.
ג.לדבר ב"ג'יבריש". זהו ניקוי ואימון לתת חופש לביטוי,ללא
ההתחשבות – האם יש למה שאני אומר טעם או
משמעות...לאפשר לעצמי לומר שטויות ולעשות טעויות, זו
ראשית הדרך להצלחה ולחכמה.
ד. דימיון מודרך – זהו כלי עוצמתי במיוחד שממחיש מאוד את האפשרות שלנו להתבונן במחשבות ובמצבים הרגשיים שלנו.
2) כל חשיבה מכוונת ומודעת צריכה להתחיל ב"כאן ועכשיו"!
בכל תהליך שבו אנחנו רוצים להיות פרודוקטיביים, אפקטיביים , יצירתיים...עלינו להביא את עצמנו תחילה לנוכחות מלאה בהווה, ברגע. ולמה הכוונה ?
רוב הזמן אנחנו לא נוכחים במקום ובזמן שבו אנחנו נמצאים. מחשבותינו נודדות או מרצדות, הקשב שלנו מפוזר או שאנחנו מתוחים, לא שקטים, או טרודים...ראשית לכל
עלינו לזמן את הערנות ותשומת הלב המלאה שלנו.
נשאף להביא את עצמנו למצב של ערנות נינוחה, של קשב עמוק וטוטאלי.
שנית, ניקח בחשבון את התנאים.המקום,הזמן...
איזה יום היום ? מה השעה ? מי הנוכחים ? מה מטרת המפגש ? לשם אתה התכנסת, אם אתה לבד ? מה קורה כרגע כאן ? בחלל סביבך,בגוף שלך ? מהו המקום שאתה נמצא בו ומה מאפיין אותו ? מה ההשפעות והתחושות האנרגטיות שאתה חש במקום , שקיימים בך כ"הלך רוח" או כ"טעם לוואי"? מה האווירה ?
מה ההשפעות הסביבתיות – מזג האויר, התקופה, החדשות ?..
כאשר אני לוקח בחשבון את כל הנתונים אני יכול גם לנטרל אותם. לפעמים רק הבאת הנתונים למודעות מספיקה כדי שהם לא יפריעו לי , ולעתים אני יכול להשתמש במה שיש, במקום, באוירה וכו' לטובת התהליך אותו אני מבקש לקדם
בדיוק כמו שלוחם ג'ודו טוב מנצל את הכוח של היריב לטובתו.
לדוגמה – פעם הייתי צריך להתחיל סדנה דקות אחר שארע פיגוע רב נפגעים כמה מאות מטרים מאותו מקום.
האנשים היו נסערים ומודאגים מאוד. אני הרגשתי את הצורך של כולנו בעוגן של שפיות וכוח ושקט,ודווקא אותה סדנה, מהמקום הקשה שבו התחלנו, היתה סדנה עוצמתית במיוחד.
בכל מקרה, לא להביא את עצמי להווה, לנוכחות ברגע,גוזרת עלי לחזור על המחשבות והרגשות והתהליכים של אתמול ושלשום ולהיות מושפע, ללא ידיעתי, ע"י גורמים סביבתיים.
כמו-כן, כאשר אני "נוכח" באמת, אני פנוי להיות פונקציונלי –
לעשות את מה שצריך לעשות, לזהות את הצורך האמיתי של השעה, ולא להיות נתון להשפעתם של רעשים פנימיים או חיצוניים.
3) מה שמשפיע על מהלך חיי, מה שקובע את איכות חיי,
והדבר היחידי שאני באמת אחראי עליו ויכול לשנות הוא –
הסיפור שאני מספר לעצמי. חלק גדול מאוד מן הנתונים
העובדתיים והפיסיים של חיי אינני יכול לשנות.
מה שאני כן יכול לשנות זה את הדרך שבה אני חושב על
הנתונים או על מה שאירע לי בחיי. כלומר – היחס והגישה והעמדה שאני נוקט – אלה תלויים אך ורק בי.ואת זה גם ניתן לשנות.
לדוגמה – במחקר שערכו לגבי רמת האושר שאנשים חשים נשלחו שאלונים לאנשים במקומות שונים בעולם,בעלי מעמד חברתי וכלכלי שונה, והאנשים התבקשו לדרג את רמת האושר שהם הרגישו כמה פעמים ביום לאורך תקופה.
הסתבר,למשל,שרמת האושר באמת איננה תלויה ברמת ההכנסה, אלא אם כן הנשאלים חוו ממש רעב או מחלה קשה.בני משפחה אחת בהדו,למשל, שחיים 14 נפשות בחדר אחד , דיווחו על שביעות רצון ואושר בחייהם.הם אמרו שהם שמחים שיש להם קורת גג ומה לאכול,שלא כמו האנשים ברחוב.
שני אנשים שנמצאים בדיוק באותן נסיבות יכולים לחשוב,להתייחס,להרגיש ולהגיב באופנים שונים לחלוטין.
מהו, אם כן, הסיפור שאתה מספר לעצמך אודות עצמך ?
למד את עצמך להודות על כל הטוב שקיבלת בחייך,
ועל כל הרע שנמנע ממך ומהיקרים לך.
לא לחינם מתחיל היהודי המאמין את יומו בתודה –
"מודה אני לפניך...שהחזרת נשמה באפי"....
נסה לא להיות נגוע במחלת "המובן מאליו"
ולהעריך את מה שיש. כך אתה מעצים את האהבה שלך ואת
המוכנות שלך לפעול ולעבוד למען מה שחשוב לך בחיים !
כך גם אתה מאמן את המוח שלך לשמוח עם מה שיש
ולהיות שבע-רצון, ולא לרצות כל הזמן להיות במקום
ובזמן אחר.
חשוב להבין – התרבות המערבית, הטלוויזיה, הפרסומות –
כל אלה גורמים לנו לרצות להיות משהו אחר :
"לרוץ לקנות !" זועקות הפרסומות....אם תקנה את הג'יפ
החדש,אז תהיה "אין"...תשומת הלב מופנית כל הזמן אל
מה שחסר, מה שאין לי. וכך כמובן אני מבטיח שלעולם לא
אהיה שבע-רצון !
אם תגדילי את החזה, אם תרוויח יותר, אם תיסע לאיים
הקנאריים – אז תהיה מאושר...האושר מותנה באיזה משהו
שצריך לקנות או לשנות או לעשות...וזהו אושר שלעולם
לא יחזיק מעמד. זה על תנאי. כמו אהבה על תנאי, זה לא
עובד. אם אני אוהב את אישתי עלי ללמוד לאהוב אותה
כולה, כפי שהיא,ולא על פי צרכי או רצונותי.
אם אני אוהב את עצמי ואת חיי, עלי ללמוד לאהוב אותם
כפי שהם, ואת עצמי כפי שאני – ולא על פי איזה שהם
ציפיות או תנאים.
להיות מרוצה, שבע-רצון ממי וממה שאתה –
זה דבר גדול. וזו גם ההתחלה והבסיס הטוב ביותר לגדילה ולשינוי.
4) המוח נוטה להתמכר.
והוא יתמכר לכל מה שתרגיל אותו ! אם הוא יבין שאתה
אוהב ומקבל את ה"ריגוש" שלך מהלקאה-עצמית – הוא יספק לך הלקאה-עצמית ; אם הוא יבין שאתה מחפש ונהנה מאלימות – הוא יספק לך אלימות ; אם הוא יבין שאתה מקבל השראה מהפלגות אל גלקסיות אחרות- הוא ייקח אותך לשם. המוח הוא מחשב-על מדהים, ובהתאם לנתונים שבהם הוא מוזן , ובהתאם למזון שאתה מספק לו – הוא יכול ומוכן לשרת אותך. המוח לא יכול לסבול ריק, לא-כלום. לכן הוא יעדיף כאב או פרוורסיה על אין.
אנשים מתמכרים לאוכל, לעבודה, לסקס, לסמים, לספורט, לקניות, לבגידות, למציצנות, לסמים או אלכוהול, וכמעט לכל דבר אפשרי או לא אפשרי.
שתי סיבות לדבר : ראשית – ישנן פעילויות שגורמות לנו עונג.
מה שקורה אז, במצב שבו אנחנו נהנים – במוח מופרש כימיקל שנקרא דופאמין, ואז אנחנו חשים עונג רב. זה קורה כאשר אנחנו אוכלים אוכל טעים וכאשר אנחנו מקיימים יחסי מין, וכו'.בניסוי מפורסם חיברו לעכברים אלקטרודות למוח. כל פעם שהעכברים לחצו על דוושה מסויימת, האלקטרודה גירתה את האזור במוח של העכבר,אשר מפריש דופאמין. העכברים לא הפסיקו ללחוץ על הדוושה.גם לא כדי לאכול ולישון.עד מהרה הם מתו מהתשה ומרעב.
עד כדי כך ההתמכרות חזקה – היא גברה על יצר ההישרדות ! וכך בדיוק גם קורה אצלנו.
שנית – כל התמכרות היא באיזשהו מקום תחליף למשהו.
לדוגמה – אנשים אוכלים לעתים קרובות מתוך רעב ריגשי או נפשי – מתוך רעב לאהבה או לסיפוק או לשקט נפשי...כלומר אכילה של מזון פיסי נובעת לעתים קרובות מצורך במזון רגשי או רוחני.
אנשים שמסכנים את חייהם ב"ספורט-אקסטרים" לא מצאו דרך לספק את הצורך הטבעי שלהם בריגוש אלא דרך סיכון
החיים....אבל החיים יכולים להיות מרגשים ומרתקים ומתחדשים ומלאים גם ללא התמכרות לאוכל,לספורט אקסטרים, לסמים או לכל התמכרות אחרת !
אם ניקח על עצמנו את תפקיד ההנהגה וההנחיה,
כפי שאנו אמורים לעשות – ונכוון את המוח שלנו למקומות
יצירתיים ומועילים – שמעניינים ומושכים אותנו – הוא יספק לנו יכולות ואינטליגנציה מדהימה לגבי אותם דברים.
אלא שרובנו, בתרבות הצרכנית שלנו, למדנו להיות פאסיביים,
וכך,בדיוק כמו שקיים משבר ההורות והסמכות ההורית, כך גם קיים משבר המנהיגות בינינו לבין המוח שלנו.
ההודים קוראים למוח "הקוף המקפץ". אנחנו זזים ופועלים
ועושים הרבה רעש – "מוקפצים" כל
הזמן, וחושבים שאנחנו קופצים.בעצם זהו "הקוף" שמקפיץ אותנו.
5) המוח הוא רדאר.
לאן שתכוון אותו – לשם הוא ילך, והוא יוכל לספק לך אין-סוף מידע וחוויה על אותו נושא או תחום. לדוגמה –
אישה בהריון פתאום מתחילה לראות נשים אחרות בהריון, תינוקות, חנויות של "שילב", עגלות, אמהות וכו.
בחור שרוצה לקנות אוטו פתאום מתחיל לראות המון מכוניות מהסוג שמתאים לו...
האם לא קרה לך שהתעניינת במשהו מאוד, ופתאום נתקלת באותו נושא כאילו באקראי בטלוויזיה ובספר שאיכשהו הגיע לידיך, ובעיתון שעלעלת
בו ?
או "נבואה שמגשימה את עצמה" אומרים – והרי זהו עוד מופע של אותה עובדה – המוח הוא רדאר.
לאן אתה מפנה את הרדאר שלך ?
לדאגות ולחרדה ? בבקשה – הוא יביא לך עוד.
ליופי ופליאה מהמיסתורין שבבריאה ? בבקשה –
הוא יביא לך עוד.
התבונן בפנים של אנשים זקנים על הספסל בגן העיר –
האם לא ברור, על פי תווי הפנים שלהם, איזה מין
מחשבות ורגשות הם אירחו ושיכנו בקירבם רוב ימיהם ?
לאיזה סוג של הלך רוח אתה משמש בית ושופר ?
ישנו חוק ביקום – "דומה נמשך לדומה". אם אדם מתמלא במחשבה ומגבה את המחשבה הזו באמונה עזה ובלתי מתפשרת, ולמשך זמן,בהתמדה – חוק המגנט לא יכול שלא לפעול.
הכוונה כאן לא רק למחשבה, אלא להרגשה ולעזות האמונה ולעצמת הדבקות במטרה. כל אלה יחד ימגנטו אליו את הדבר אותו הוא מבקש, ובלבד שגם המעשים ההגיוניים המתבקשים מבוצעים.
6) ולכן, כדי לבקש משהו שאתה כמה אליו :
דמיין את המצב הרצוי לפרטי-פרטים. דמיין כמה טוב זה
יהיה ומה זה יעשה ; היה מודע היטב לסיבות – מדוע זה
חשוב ולמה. היה כנה ואל תשקר.בעיקר לא לעצמך.
האמת מחזקת אותנו.
תשתמש בשפה חיובית. המוח לא קולט את מילות
השלילה. אם אתה רוצה לרזות אל תאמר לעצמך
"אני לא רוצה להיות שמן". כך המוח יזכור "אני שמן"!
אל תאמר "נילחם באלימות" – שהרי כך בדיוק אנחנו
יוצרים עוד אלימות.אל תאמר לילד – "אל תהיה טיפש".
יותר חכם לומר לו כמה הוא היה חכם כשעשה כך
וכך...השתמש,אם כן, בשפה חיובית ובזמן הווה !
שחרר את הבקשה ואז הנח לדברים לקרות בקצב ובדרך
ובזמן ובאופן שלהם ! ותאמין !
7) השפעת המחשבה על הגוף :
אמירות שליליות מורידות את הרמה האנרגטית ומחלישות את המערכת החיסונית, בדיוק כשם שהן מביאות איתן
"מצב רוח" ירוד.
אמירות שקריות גם הן מחלישות את הגוף, אלא אם כן אתה אומר משהו שאיננו אמת, אבל אתה לגמרי שלם ומאמין שהמטרה מצדיקה.
8) המוח אוהב סיפוקים מיידיים ! instant
המוח הוא ישות חשמלית – הוא חווה את השניצל או את החופשה הבאה לפניך !
אני רואה-אני רוצה."עינים גדולות" אומרים...
עלינו ללמד אותו "דחיית סיפוקים".עליו ללמוד את הקצב
האיטי יותר של עולם החומר, של התהליכים של הגוף.
כאן המקום למשמעת, לחינוך וללימוד של ס ב ל נ ו ת !
יש צורך ליצור את הסינכרוניזציה הזו בין המוח לבין הרגשות, הנפש והמרכזים האנרגטיים האחרים.זהו התפקיד שלך, כבעל הבית, לעשות את ההיכרות ואת "גיבוש הצוות"
שעובד בשבילך, בתוך ממלכתך.
התקופה הזו, שבה אנחנו חיים, היא תקופה שבה המוח הוא המלך ! המחשב, האינטרנט, הפלייסטיישן, הערוצים...
ילדים גדלים דבוקים ומכורים למסך המרצד, בתוך עולם ווירטואלי. הם כלל לא יודעים שכדי לייצר לחם צריך לזרוע ולהשקות ולעשב ולחכות ולקצור ולטחון ולאפות ולהוביל לחנויות...הם לא יודעים שהחלב לא מגיע מהסופר אלא
מהפרה. אם איננו רוצים לגדל מפלצות , עלינו לראוג לכך
שהם לא יגדלו בנתק מוחלט מעצמם, וברודנות אבסולוטית של המוח על כל שאר יישותם.
9) כבד את ההסכמים שלך עם עצמך ועם אחרים !
זכור – הראשון והאחרון ששומע אותך זה אתה.
אם אתה רוצה שהמוח ייקח אותך ברצינות – קיים את
ההבטחות שלך. וקודם כל את ההבטחות שלך לעצמך !
אחד הדברים שנותנים ביטחון לילד זו הידיעה שאם
ההורה אומר משהו – הוא גם מקיים.
המוח שלנו הוא קצת כמו ילד. אם הוא יראה שאתה רציני
בכוונות שלך, ושאפשר לסמוך עליך – הוא יקח אותך ואת
בקשותיך ברצינות.
חשוב לתת לעצמך את השקט שנובע מן הידיעה שהסכמים
מתקיימים ! כך האמינות שלך, קודם כל בעיני עצמך, נבנית.
וכך גם האמון שאחרים ירחשו לך יגדל.
10) חפש דרכים לפעול ללא תכנון מוקדם, מתוך תגובה ספונטנית .
לסיטואציה. כך אתה מלמד את עצמך להיות חופשי מהצנזורה
ומהביקורת העצמית המשתקת, וכן מהסוהר הגדול שנקרא
"מה יגידו". תרגל בתנועה , בדיבור , בקול, בציור ובכל דרך
אחרת את הביטוי האינטואיטיבי שלך. זהו גם השער
ליצירתיות ולמקוריות ולאוטנתיות ולשימור הרעננות שלך !
כאן נכנסות לתמונה טכניקות ומשחקים שונים, שכולם
מכוונים להביא אותנו למצב יותר "משחקי" ופחות "בשליטה".
יותר מאפשר הרפייה,חופש והנאה, ופחות מחפש תוצאות
רצויות ונמנע או מפחד מטעויות.
שיטה נפלאה ופשוטה מאוד שיכולה לתרום רבות בלמידה
הזו היא השיטה של השרירים הטבעתיים של פאולה גרבורג.
11) חפש ואפשר לעצמך הרבה רגעים של שקט.
רגעים של אי-מחשבה. השקט שמעבר לדיאלוג הפנימי.
ברגעים הללו ישנה ידיעה. ישנו חיבור. ישנה הוויה.
אחרי כל פעילות או התרוצצות או יום,
וכל אימת שאתה מרגיש עייף, מבולבל או מפוזר,
תתרגל למצוא דרכים "לחזור הביתה" למרכז הפנימי
השקט והשפוי שלך. שם תתמלא מחדש בכוחות,
בביטחון ובבהירות הנחוצה לך .
12) כל כמה זמן עשה עם עצמך "קריאת מצב" שבה אתה
סוקר את העבר והעתיד, מלבן עם עצמך נקודות , מצבים
ועניינים שעומדים על הפרק, ונותן לעצמך מיקום – עצמי
מעודכן.
הכן את עצמך ואת המערכות השונות שבך לקראת העתיד-
אמור לעצמך מה עשוי או עלול לקרות, ולכן כיצד כדאי
להיערך.
למד לתת לעצמך אישור ועידוד וחיזוק ע"י סריקה
של הישגיך והצלחותיך בעבר. הדגש את הטוב, וכך הוא
יגדל. קבל את חוסר המושלמות שבך, ושפר את מה שניתן
לשנות ולשפר !
13) עשה דברים שאתה אוהב לעשות.
כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו לעשות את מה שאנחנו
נמשכים ואוהבים לעשות אנחנו מתקרבים למצב הנפלא
הזה של חיבור לטבע הפנימי שלנו, ליצירתיות ולשמחה.
שמחה זה מצב קיומי בריא ומזמין דברים טובים !
14) בלה זמן בטבע.
השהייה בטבע מאזנת, מנקה, ומיטיבה.
להיות בטבע מחזיר אותנו לפרופורציות,לעתים קרובות.
יש משהו שנותן שקט ומרחב וגם מרפא בלהיות בטבע.
15) הרגל את עצמך לעבוד ולהתנהל מתוך סדר וניקיון.
כאשר הבית וסביבת העבודה שלך נקייה ומסודרת אתה
מלמד את עצמך לחשוב נקי ומסודר. וזה כמובן תורם
לבהירות ולדיוק החשיבה. לכלוך וחוסר סדר נותנים
תחושה של "לא איכפת", של הזנחה.
16) היה רגיש וקשוב להשפעה שיש לאנשים, וכן למקומות,
לצבעים, לחללים ולצורות, למוסיקה עליך.
כך המערכות שלך תתחלנה להיות מכווננות
לשאלה – "מה חי כאן?" וכך תיתן יותר ויותר אמון
ביכולת האינטואיטיבית שלך להרגיש ולדעת, ותפגוש
את הפנים המפעים ולא את הקליפות והצלופנים.
וזוהי כמובן רשימה חלקית בלבד, כי בכל פעם שאני חושב שסיימתי
מופיע קטע נוסף.
אז נסיים כאן הפעם, אך נאמר שזוהי, כמובן, רק ההתחלה.
